רש"י על שבת ק״מ א:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור שבת ק״מ א:י׳
10 אָמַר רַב יוֹסֵף: זִימְנָא חֲדָא עַלִּית בָּתַר מָר עוּקְבָא לְבֵי בָאנֵי. כִּי נְפַקִי, אֲתַאי אַשְׁקְיַין חַמְרָא חַד כָּסָא, וְחַשִּׁי מִבִּינְתָא דְרֵאשִׁי וְעַד טוּפְרָא דְכַרְעִי. וְאִי אַשְׁקְיַין כָּסָא אַחֲרִינָא — הֲוַאי מִסְתְּפֵינָא דִּלְמָא מְנַכּוּ לִי מִזָּכְוָתָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וְהָא מָר עוּקְבָא דְּשָׁתֵי כׇּל יוֹמָא? שָׁאנֵי מָר עוּקְבָא דְּדָשׁ בֵּיהּ.
פירוש רש"י על שבת ק״מ א:י׳
10 וחשי מבינתא דרישא - הרגשתי בצינתו משערת ראשי עד צפרני רגלי:
11 מנכו לי מזכיותי - אם הייתי ניצול ממנו שלא אמות:
12 שתי כל יומא - ולא היה מזיקו:
13 דדש ביה - רגיל בו: